מאמר: גורדון בנקס והמעמד של 66' מאת בריאן בירד

דף הבית מאמרים

כשהתקרבנו ליום האהבה 2019, העולם נפרד מעוד אייקון כדורגל אהוב מאוד, גורדון בנקס שנפטר, בן 81, לאחר מחלה ממושכת. גורדון היה הרביעי מבין ה-Magnificent XI האגדי, שחרט את שמותיהם לנצח בפולקלור הכדורגל כמנצחי גביע העולם באנגליה ב-1966 שנפטר.

אלן בול, בובי מור וריי ווילסון הקדים את גורדון כשהזמן עשה את שלו מכוכבים שנחשבו כבני אלמוות אבל היו אחרי הכל רק בני אדם ייחודיים. למרבה האירוניה, והוסיפה חריפה נוספת למותו של גורדון הייתה הידיעה שהתפרסמה זמן קצר לאחר מותו כי הוא עומד בתור לקבל תואר אבירות, אך, באופן מדהים, הניירת אבדה בפקידות הממשלה, לאחר שהתהליך החל שנתיים קודם לכן.

אז השוער הגדול ביותר של אנגליה אי פעם היה, ולנצח יימנע, מלהפוך לאביר הזוכה השלישי בגביע העולם מכיוון שלא ניתן להעניק תואר אבירות לאחר מותו.

תווית בני האדם חשובה וכמו רבים מבני דורי נראה היה קשר בין הבנים של 66' למיליוני המעריצים שכוססו ציפורניים עד ראשים מהירים ומכוסים בכריות על בסיס יומיומי כמעט כמו אַנְגלִיָה חרש את גביע העולם על אדמת הבית. עבורי, התעשייה שבה עבדתי בסופו של דבר אפשרה חיבור ייחודי ומיוחד במיוחד לאותם כוכבים בחולצות אדומות, שהרימו בעליל את האומה כולה באותו קיץ מפואר של 1966.

פגשתי וראיינתי את כל ה- Magnificent XI, למעט ריי ווילסון שתמיד נראה חומק ממני אבל לגורדון בנקס יש מקום מיוחד בחיי שכן הוא היה הראיון הראשון שאי פעם ערכתי כעיתונאי. זה היה בתחילת שנות ה-1980 כשתפסתי את מקומי בתיבת העיתונות במגרש ויקטוריה, וממש מול מושבי העיתונות היו המושבים המפוארים. באחד המושבים המפוארים האלה ישבה האגדה שהייתה גורדון בנקס. שאלתי את גורדון אם הוא יעשה איתי ראיון קצר. הוא התגלם בנימוס כאשר נענה לבקשתי. הוא היה גורדון בנקס אחרי הכל, למה לא להתחיל בצמרת.

עמדתי לראיין את גורדון פעמים רבות במהלך השנים והכרתי כמה מאינספור פיסות המידע שסיפקו את חייו ואת הקריירה שלו, שרק לעתים רחוקות, אם בכלל, פורסמו ברבים. הוא אמר לי שלולא אוטובוס שהוחמצ שעצר אותו להשתתף במשחק ליגת הפוטבול בשפילד מולדתו, אולי לעולם לא היה נכנס לכדורגל. במקום הטרסות באותו יום הוא פספס את האוטובוס שגורדון, שהיה זקוק מאוד לתיקון הכדורגל הקבוע שלו, עשה את דרכו לפארק מקומי שם נשען על גדר כדי לצפות במשחק מקומי. פנה אליו מישהו שזכר שראה את גורדון משחק בשער ושאל אם בא לו משחק כי 'השוער הקבוע שלנו איכזב אותנו'. גורדון דהר הביתה כדי להביא את ערכתו, אבל בחיפזון הוא שכח את המכנסיים הקצרים שלו, אבל ללא חשש תפס את מקומו בין המקלות, במכנסי העבודה שלו. והשאר היסטוריה.

כמובן שהחדשות סביב פטירתו של גורדון הומחשו בכבדות עם 'ההצלה ההיא', והאין זה מדהים ששתי המילים הפשוטות הללו, במיליוני ההצלות שעולם הכדורגל רואה, מעלה באוב את רגע הקסם הזה ממקסיקו 1970.

אבל הנה משהו שלא ידוע ברבים. כשדיברתי עם גורדון על ההצלה הזאת הוא סיפר לי.

"אם תסתכלו היטב על הסרט של ההצלה ההיא, תוכלו לראות איך כופפתי את פרק היד שלי כדי להכניס את האגרוף שלי מתחת לכדור כדי שאוכל לחבוט בו מעל המוט".

עשיתי זאת מיד וכן, לא רק שגורדון עושה קרקע מהעמוד הקרוב שלו כדי להגיע להקפצת הראש של פלה, הוא אכן יש לו זמן ומהירות של רפלקסים, להרים את פרק כף היד שלו לאחור ואז כלפי מעלה כדי להכחיש את הטוב ביותר. שחקן בעולם עם שער בראש.

בפעם הבאה שתהיה לך הזדמנות תסתכל על השמירה הזו בעין רעננה. זה היה מספיק מבריק מלכתחילה, אבל כשהוא עושה את מה שגורדון מתאר, עם פרק כף היד שלו, זה הופך את זה לשמירה שכולם מחשיבים כטובה ביותר אי פעם. RIP גורדון.

בובי מור היה הראשון מבני 66 שהלך לעולמו, בשנת 1993 בגיל מוקדם של 51, ואכן זה בקרוב מאוד יום השנה ה-26 למותו. הרבה נכתב על האיש שהניף את גביע ז'ול רימט ב-1966, אבל אני חושב שהרגע שמסכם את האיש, מבחינתי בכל מקרה, הוא לא הקריאה שלו ללא דופי במשחק או ההגנה הסטואית שלו שבקושי גרמה לו להעלות להזיע, זה היה הרגע, רגע לפני שהמלכה העניקה לו את גביע העולם. בובי מור ניגב את ידיו הבוציות על כיסוי הקטיפה לפני שלחץ ידיים עם הוד מלכותה. שיעור או מה? מעמד.

אלן בול היה החבר הצעיר ביותר בקבוצה הזוכה בגביע העולם בגיל 21 בלבד. הוא היה האנשה של תנועה מתמדת וזה היה תכונה של המשחק שלו שהוא מעולם לא הפסיד. אבל הוא גם היה הקשר המושלם. הוא יכול היה להתמודד ולירות אבל גם לבחור מסירה מפצלת בהגנה טוב יותר מהרוב. הוא כבש כמעט 200 שערים במועדון וכן שמונה ב-72 הופעותיו באנגליה. לאחר פרישתו כשחקן המשיך אלן לנהל שמונה מועדונים כולל סאות'המפטון, מנצ'סטר סיטי ופורטסמות'. הוא מת ב-2007 בניסיון לכבות מדורת גן שיצאה משליטה, ובהתאם לאופי שהייתה חלק בלתי נפרד מהכדורגל שלו, הוא תקף את הלהבות שיצאו משליטה בתשוקה ובנחישות שעמדו לעלות לו בחייו.

ריי ווילסון, שמת רק בשנה שעברה, היה בגיל 34 החבר המבוגר ביותר בנבחרת הזוכה בגביע העולם של אנגליה. הוא החל את הקריירה שלו בהאדרספילד טאון, במקביל לעבודה על מסילות הברזל בלילה, שם המנג'ר האגדי ביל שאנקלי המיר אותו מחצי אגף לאחור מלא. קריירת המועדון הנוצצת שלו גרמה לו לעזוב את האדרספילד לאברטון ולאחר מכן לאולדהאם לפני שסיים את ימי המשחק שלו בברדפורד ב-1971. הוא התחיל וניהל עסק קברנים מצליח מאוד בהליפקס עד 1997. אז ריי כבר אובחן עם דמנציה, בן 69, ואחרי 14 שנות מאבק נגד אלצהיימר הוא נפטר במאי 2018.

אלצהיימר הוא צלב שכבר נשאו שני חברים נוספים בכיתה של 66, מרטין פיטרס ונובי סטיילס. מרטין, שהיה זוכה גביע העולם של ווסטהאם, יחד עם שאר הטריומוורט של הפטישים, בובי מור ו ג'וף הרסט, המשיך והצטרף טוטנהאם, כשחקן הכדורגל הראשון של בריטניה ב-200,000 ליש"ט, שם הוא זכה לכינוי "הקדים את זמנו ב-10 שנים" על ידי סר אלף רמזי בגלל הקריאה הכמעט טלפתית שלו במשחק. כינוי הרבה יותר טוב ומתאים היה 'הרוח' על הדרך שבה הוא היה מתקרב בעמוד הרחוק כדי להבקיע הרבה שערים. אחד משני האנגלים היחידים שהבקיעו בגמר גביע העולם, הוא השיג אחד מהשערים של אנגליה נגד מערב גרמניה, מרטין פרש ב-1981 והלך לעבוד בביטוח.

מרטין לא היה מסוגל להשתתף בחגיגת יום השנה ה-50 של 1966 גביע העולם לנצח כי הוא נאבק באלצהיימר, ולמרבה האירוניה, חברי הצוות סר ג'ף הרסט וגורדון בנקס הובילו קמפיין להעלאת המודעות למחקר האלצהיימר ולכסות אותו בגלל ההשפעה שלו על מרטין ונובי סטיילס.

נובי, יליד נורבט, אבל אף אחד לא העז לקרוא לו כך, סטיילס היה החוגג המטופש שרקד ברחבי וומבלי עם גביע ז'ול רימט ביולי 1966 והתחבב על העולם. עבודת הסימון שלו ב-Eusebio בחצי גמר המונדיאל הקרב עם פורטוגל הייתה כיתת האמן המובהקת בסימון אדם והייתה מכרעת בניצחון אנגליה במשחק. אבל נובי היה יותר מקשר קרבי, אתה לא מבלה 11 שנים כשחקן מנצ'סטר יונייטד תחת מאט באסבי אם אתה לא יכול לשחק. נובי עשה ויכול. הוא זכה בגביע האנגלי, באליפות הליגה ובגביע אירופה, עם יונייטד לפני שסיים את הקריירה שלו עם שנתיים במידלסברו ושנתיים בפרסטון.

כמו עם גורדון בנקס יש לי קשר מיוחד לנובי. אחת הפריבילגיות בלהיות עיתונאי כדורגל היא ההזדמנות לפגוש אגדות כדורגל. התבקשתי לסקור את האוטוביוגרפיה 'אחרי הכדור' של נובי, שכמה אנשים לא נחמדים טענו שהיא הדרך המושלמת לסכם כמה מההתמודדויות הפחות מתוזמנות של נובי. ראיינתי אותו גם במוזיאון הכדורגל הלאומי כשהציגו את גביע ז'ול רימט שאיתו רקד נובי ב-1966.

יש לי כמה תמונות יקרות מאוד של נובי מסביר לי, ומראה לי, איך האחריות שלו במשחק ההוא נגד מערב גרמניה הייתה לארגן את החומה מול הבעיטה החופשית המאוחרת שממנה כבשו הגרמנים וקבעו 2-2 ושלחו. המשחק להארכה. אז כשנובי ואני היינו שם ב-NFM והצלם הוציא משם נובי משך אותי, בזרועות שלובות, לכאן ולכאן באותו אופן שהוא משך את חומת אנגליה באותו יום בוומבלי. השער של מערב גרמניה נבע מהכדור שחזר מהחומה,

"אז זו לא הייתה אשמתי, אמר נובי, הקיר עשה את העבודה שלו ואני עשיתי את שלי."

לא התכוונתי להתווכח.

ג'ורג' כהן היה המגן הימני של אנגליה ב-1966 והיה איש של מועדון אחד שבילה את כל הקריירה שלו בצבר 459 הופעות עבור פולהאם. עם כהן בצד ימין וריי ווילסון בצד שמאל הם נתנו `כנפיים` ל`נפלאות חסרות הכנפיים` של אלף רמזי וביססו את התופעה של התקפה של אחוריים מלאים למשחק האנגלי. ג'ורג' נאלץ לפרוש רק בגיל 29 בגלל פציעה אבל איזו מורשת. ג'ורג' בסט תיאר אותו כ'הגב הכי טוב שאי פעם שיחקתי מולו' ואלף רמזי כינה את ג'ורג' 'המגן הימני הכי טוב של אנגליה'. ג'ורג' יהיה בן 80 השנה ועדיין הולך ל-Craven Cottage, שם נחשף חוק שלו ב-2016 לציון 50 שנה לזכייה במונדיאל 1966.

ג'ק צ'רלטון, המחצית הסנטרית המנומסת והבלתי מתפשרת בלב הזוכות של אנגליה בגביע העולם, היה עוד איש מועדון אחד בצד הזה. הוא בילה את כל הקריירה שלו בלידס יונייטד אבל לא ערך את הופעת הבכורה שלו באנגליה עד ימים לפני שחגג את יום הולדתו ה-30. הייתה לו קריירה עמוסת מדליות בלידס וכשנכנס לניהול הוא השיג הצלחה דומה. בשנה הראשונה לקריירה הניהולית שלו הוא הוביל את מידלסברו לתואר הליגה השנייה וזכה בפרס מנהל השנה. לאחר מכן הוא עזב לנהל את שפילד וונסדיי והיתה אחראית על עונה אחת בניוקאסל יונייטד לפני שהפך למנג'ר הרפובליקה של אירלנד, אותה הוביל למונדיאל הראשון שלהם אי פעם, איטליה 1990 כשהגיעה לרבע הגמר. הצלחתו עם אירלנד גרמה להם להעפיל ליורו 1988 ולמונדיאל 1994. ג'ק, המכונה בדרך כלל 'ג'קי', כיום בן 83, פרש בשנת 1996 כדי ליהנות מהחיים דיג וירי, שעשה באותה תשוקה שהפעיל כדי לחסל שחקנים יריבים.

אחיו של ג'ק בובי היה אחד משלושת השחקנים ללא עוררין במעמד הזוכה במונדיאל 1966, יחד עם בנקס ומור. בובי היה האמן של האומן של אחיו. בעוד ג'ק המציא את אומנות החצאים המרכזיים לעלות לפינה ולחטוף שערים חיוניים, בובי הבקיע שערים בשביל הכיף, בדרך כלל שוברי קופות של 30 יארד, כמו זה שפתח את השער של אנגליה ב-1966, מול מקסיקו. הוא היה כובש השערים המוביל בכל הזמנים של מנצ'סטר יונייטד עם 249 עד שהושק על ידי וויין רוני ב-2017. הוא גם היה הצלע המוביל של אנגליה עד שאותו וויין רוני עבר את ה-49 של בובי, שנה לפני שחטף את השיא של צ'רלטון יונייטד.

בובי צ'רלטון נחשב לאחד השחקנים הטובים ביותר בכל הזמנים ובילה קריירה נוצצת של 17 שנים באולד טראפורד, כשערך את הופעת הבכורה שלו ביונייטד בגיל 19 נגד צ'רלטון אתלטיק ב-1957. הוא עזב את יונייטד כדי לנהל את פרסטון נורת' אנד, ב-1973- 74 ובשנה שלאחר מכן הוא נעל שוב את נעליו כדי להפוך למנהל שחקנים בדיפדייל. בסופו של דבר בובי הצטרף למועצת המנהלים של יונייטד, ב-1984, ועדיין משתתף במשחקים בכל רחבי הארץ, בגיל 81.

רוג'ר האנט היה שותפו לתקיפה של ג'ף הרסט ב-1966 ושיחק בכל ששת משחקי המונדיאל, כשהבקיע שלושה שערים. לגמרי מתאים מכיוון שהוא הצליח בקצב חלוץ של שער כל שני משחקים לאורך הקריירה שלו וסיים עם 285 שערים ב-492 משחקים, הרבה לפני השיעור המקובל של אחד מכל שניים שחלוצים מובילים שואפים אליו אך מעטים מצליחים. הוא שיפר את שיעור ההבקעות הזה ברמה הבינלאומית עם 18 שערים ב-34.

רוג'ר בילה 11 שנים בליברפול לפני שסיים את הקריירה שלו בבולטון וונדררס ב-1972, למרות שהיה לו תקופה עם הלניק בדרום אפריקה, כשכבש ארבעה שערים בשש הופעות השאלה. עם פרישתו רוג'ר הצטרף לעסקי ההובלות המשפחתיות, אך ידוע יותר כחבר בפאנל הבריכות היושב בכל פעם שמזג אוויר גרוע משפיע על תוכנית הכדורגל. עדיין גר בוורינגטון.

אנגליה זוכה במונדיאל

ג'ף הרסט הוא עדיין הכדורגלן היחיד שכבש א שלושער גמר גביע העולם. עדיין זריז בגיל 77 ג'וף עדיין פעיל בעולם הכדורגל ולעתים קרובות נראה באירועי כדורגל בכל רחבי העולם. בנוסף לקריירת הכדורגל המפוארת שלו, מה שלא ידוע ברבים הוא שג'וף שיחק גם קריקט מחוז מהשורה הראשונה, ושיחק שני סיבובים עבור אסקס, ב-1962, לפני שהתרכז בקריירת הכדורגל שלו.

היה לי העונג לראיין את ג'וף, סליחה, סר ג'וף, והוא הקפיד להצביע על כך שלמרות שהוא נמצא בספרי שיאים מסוימים כשרשם 'זוג זהב', יצא לשווא בשני האינג'ים של הופעתו האחת באסקס, הוא היה למעשה;

"שום דבר, ושום דבר, לא בחוץ."

לא התכוונתי להתווכח עם אביר הממלכה.

ג'וף פרש ממשחק ב-1976 ואחרי קריירה קצרה בניהול, שיא השיא היו השנתיים שלו כמאמן צ'לסי בין 1979 ל-1981, הוא נכנס לתחום הביטוח. כעת הוא מתגורר בצ'לטנהאם עם אשתו מזה 55 שנים, ג'ודית.

כדורגל לעולם לא ישכח את ה-CLASS של 1966, וגם לא צריך לשכוח אותם. גם אם, או מתי, נבחרת אנגליה אחרת תעלה לגבהים לפנתיאון של זוכי גביע העולם;

בנקס, כהן, צ'רלטון, מור, ווילסון, סטיילס, בול, פיטרס, צ'רלטון, האנט והרסט.

ה-XI המפואר

ה-XI המפואר

נכתב על ידי בריאן בירד

פרסומת
אתר הימורים מקוונים Betway
ארכיון
חזרה למעלה